בן שושנה ונתן. נולד ביום י"ט באדר תשל"א (16.3.1971) בעיר ערד שבמדבר. בן בכור להוריו, אח לרחל והילה.
טל גדל והתחנך בערד. נער חברותי ותלמיד טוב, אהוב מאוד על מוריו וחבריו הרבים. כילד צעיר בלט בכישוריו הרבים, הן בחוג ציור שהשתתף בו והן ביכולות רבות ומגוונות כגון בנייה, וביכולת טכנית גבוהה ביותר – מה שהפך אותו בהמשך למעין "הנדימן" שיודע לבצע דברים רבים בכוחות עצמו.
אחת התכונות שבלטו אצל טל מגיל צעיר הינה הנתינה והעזרה לזולת. נתינה אינסופית מבלי שום ציפייה לקבל חזרה. כנער צעיר ראה לנגד עיניו את ערך ההתנדבות והצלת חיי אדם כערך עליון, ובגיל ארבע-עשרה התנדב במגן דוד אדום (מד"א) כחובש. בעיסוק זה גילה חוסן נפשי מדהים ורוגע. בהמשך שימש בהתנדבות גם כנהג אמבולנס.
לאחר מכן התנדב ליחידת החילוץ של ערד והיה שותף במשימות חילוץ רבות של מטיילים במדבר. בסופי השבוע היה יוצא לאימונים עם היחידה, אהב את ה"אקשן" והעשייה למען האחר.
תכונה נוספת שאפיינה את טל היא הצניעות, המלווה בשקט ובשלווה בכל מצב.
בחודש יולי 1989 סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון "אורט ערד" במגמת מכניקה עם תעודת בגרות מלאה. באוגוסט 1989 התגייס לצה"ל.
טל שירת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית, ולבקשתו נשלח לקורס חובשים קרביים. הוא אהב את השירות, סיפרו אוהביו, ולהיות חובש קרבי היה חשוב ומשמעותי עבורו, מימוש חלומו. בשבתות, כשהגיע הביתה לחופשה, המשיך בפעילות ההתנדבות כחובש ביחידת החילוץ של ערד.
בשנת 1992 סיים את שירותו הסדיר והחל לעבוד ב"מפעלי ים המלח", אחר כך עבד ב"מוטורולה" בערד.
שילוב תכונותיו של טל הביאו אותו לבחור לעסוק בעבודה ביטחונית ולהתנדב למשטרה. ב-2.11.1995 התגייס למשטרת ישראל. הוא היה נחוש להגיע אל היחידות המובחרות ביותר והמסווגות, יחידות בהן נדרשות תכונות של אומץ ונחישות מול סכנות רבות למען הצלת חיי אדם.
בתחילת השירות עבד ביחידת העיקוב של מחוז דרום ובהמשך היה למדריך קורסים ביחידה. אחר כך היה ללוחם ביחידות המיוחדות עד שנת 2011. במסגרת השירות עבר קורס פראמדיקים כהשלמה להיותו חובש, והיה לוחם ופראמדיק של היחידה.
העיסוק בעבודה ביטחונית משמעותית מלאת "אקשן" גרם לטל תחושת סיפוק עצומה. מסירותו לתפקיד הייתה גדולה, ובסופי שבוע בבית נהג להצטרף למשמרות במד"א כדי לשמור על הכשירות שלו.
במהלך שירותו במשטרה יצא ללימודי תואר ראשון במסלול מיוחד לשוטרים במכללת "אחווה", שם סיים בהצטיינות תואר ראשון במזרחנות.
בשש השנים האחרונות של חייו שירת כקצין מודיעין ביחידת הימ"מ. רק לאחר מותו נודע למשפחתו עד כמה פעילותו שם הצילה נפשות רבות במדינת ישראל.
לאורך כל שירותו ביחידות המיוחדות עשה טל את עבודתו נאמנה ותרם רבות לביטחון המדינה. בצניעותו מעולם לא סיפר ולא שיתף גם את הקרובים לו ביותר על תרומתו ועל המבצעים להם היה שותף.
ב-1996 נשא לאישה את נירית, אהבת חייו וחברתו הראשונה מגיל שבע-עשרה. כשהתגייס למשטרה הם עברו למושב בית אלעזרי, הוא אהב את האווירה הכפרית של המושב ואת השקט. בשנים הבאות נולדו הבנים עמית, עפרי ושי. ב-2005 עברה המשפחה לבית שבנו במושב קדרון.
טל היה איש משפחה למופת, בעל ואב אוהב ומסור. הקפיד לבלות עם ילדיו ככל שיכל ולפצות על השעות הארוכות שנעדר בשל תפקידו. החלום שלו היה שהילדים יגדלו באווירת כפר, תיארה רעייתו, והוא היה מאושר לראותם גדלים כך. הבילויים של המשפחה בסופי שבוע היו טיולי טבע ברחבי הארץ.
לטל היה כישרון רב בבישול ואפייה. הוא אהב מאוד את המטבח והיה הבשלן בבית, וכשהיה מבשל ואופה דאג תמיד לחלק לכל השכנים והחברים והיה מאושר לראות את כולם נהנים מהמטעמים שהכין. בהמשך אף הוכשר כקונדיטור בבית ספר נחשב בתחום.
לאורך השנים הוא פיתח תחומי ידע רבים, קרא, חקר ולימד את עצמו לפתור ולתקן תקלות בכל תחומי הבית – תיקן מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, בנה בעץ, הקים פרגולה וגדר בחצר. את כישוריו נידב לכל מי שביקש והיה זקוק לעזרה. התחביבים שלו נעו סביב הצלת חיים, התנדבות ותרומה, סיפרו אוהביו, הוא אף פעם לא חיפש תמורה, נהנה מהתחושה שהוא חווה מההתנדבות. בשל שירותו במשטרה היה פטור ממילואים, אבל רצה להמשיך ולתרום לכן החליט בכל זאת להתנדב למילואים ביחידת העילית 669 כפראמדיק.
החברים של טל ידעו שהוא יעשה הכול עבורם, מסירותו הייתה נתונה להם בכל זמן. "כל מי שהכיר את טל – זכה", נהגו כולם לומר.
בשעות הפנאי אהב לעסוק בספורט, בעיקר נהג לרכב על אופניים עם הילדים. עם השנים פיתח תחביב נוסף - לתופף. הוא קנה מערכת תופים, למד לבד לנגן והשקיע בכך שעות.
במשך שמונה שנים נלחם טל במחלת הסרטן. המחלה מעולם לא עצרה אותו מלפעול, לעבוד ולתפקד כרגיל. הקפיד לשמור על שגרת חיים רגילה, היה לו חשוב לשמור על סודיות בכל הקשור למחלה ובודדים ידעו על עצם היותו אדם חולה. מעולם לא התלונן שכואב לו ותמיד שידר "עסקים כרגיל" ואופטימיות אין סופית, כך ממש עד ימיו האחרונים.
רב-נגד טל הדר (וידבסקי) נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג בתמוז תשע"ח (26.6.2018). בן ארבעים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקדרון. הותיר אישה ושלושה בנים, הורים ושתי אחיות.
על מצבתו נכתב: "בטוב ליבך, אצילות נפשך, צניעותך ועוצמתך השקטה תיזכר בליבנו לעד", ובשתי המילים הראשונות הודגשו אותיות שמו – טל.
בטקס לזכר חללי משמר הגבול, שנערך באנדרטה החילית בעירון בתשע"ט, נשאה אלמנתו נירית את דבר המשפחות השכולות: "רצונם של אהובינו לתרום לזולת, להגן ולשמור על חוסנה של החברה, קדם תמיד לכל רווח אישי... בשקט ובצנעה, איש הביטחון האישי שלי הפך לשותף משמעותי לביטחון המדינה כולה...
כשחייו של האדם היקר לנו מכול מסתיימים כך פתאום מתחילה לאיטה לחלחל ההבנה שחיינו כפי שהכרנו הסתיימו יחד איתו. מבינים שנולדה מציאות חדשה, מתחילים חיים חדשים... מנסים לשמור על איזון נפשי, מנטלי, פיזי. וכמו מחשבים מסלול מחדש עלינו לוודא שאנו בוחרים את הדרך הטובה ביותר והבטוחה ביותר עבורנו ועבור משפחתנו...
כמו שבחייו התעקש טל על כך ששגרת החיים חייבת להימשך כרגיל גם בזמנים הכי קשים, כך היה רוצה גם עכשיו, שנמשיך להיות שמחים, אופטימיים, שנצחק, שנאהב, שנהיה מאושרים ושרק יהיה לנו טוב".
טל מונצח באנדרטה בתיכון שבו למד, ביחידה שבה שירת בימ"מ, באנדרטת נופלי משמר הגבול בבסיס בעירון ובאנדרטת חללי המשטרה שבמכללת השוטרים בבית שמש.